במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Arthritis & Rheumatology, חוקרים ביקשו להעריך את ההשפעה של סקוקינומאב (Secukinumab) על התקדמות של שחיקה ואנתסיופיטים (enthesiophyte) בדלקת מפרקים פסוריאטית, על ידי טומוגרפיה ממוחשבת כמותית היקפית ברזולוציה גבוהה (HR-pQCT, high-resolution peripheral quantitative computed tomography).
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו מחקר פאזה 4, כפול סמיות, מבוקר-אינבו ואקראי. מטופלים עם דלקת מפרקים פסוריאטית פעילה ועם לפחות שחיקה אחת במפרקי MCP (metacarpophalangeal) 2-4, הוקצו באקראי ביחס של 1:1 לקבלת סקוקינומאב במתן תת עורי או אינבו.
סריקות HR-pQCT של מפרקי MCP 2-4 בוצעו בתחילת המחקר, בשבוע 24 ובשבוע 48. התוצא העיקרי היה השינוי בנפח השחיקות במפרקי MCP 2-4, שנמדד באמצעות HR-pQCT לאחר 24 ו-48 שבועות.
מתוך 40 מטופלים (גיל ממוצע: 51.9±13.4 שנים, 20 [50%] גברים, משך מחלה: 4.7±6.7 שנים), 34 סיימו את הטיפול בהתאם לפרוטוקול ונכללו באנליזת הנתונים.
תוצאות המחקר הדגימו כי בקבוצת הטיפול עם סקוקינומאב נצפתה ירידה מובהקת בנפח השחיקות בין תחילת המחקר לשבועות 24 ו-48, בעוד שבקבוצת האינבו לא נצפו שינויים (השינוי בקבוצת סקוקינומאב -0.1 [-0.5, 0.0], לעומת 0.0 [-0.2, 0.4] בקבוצת האינבו, p=0.004).
מגמה דומה נצפתה גם לגבי השינויים בנפח האנתסיופיטים בקבוצת הטיפול עם סקוקינומאב, בעוד שבקבוצת האינבו לא נצפו הבדלים (השינוי בקבוצת סקוקינומאב 0.1- [-0.8, 0.0] לעומת 0.0 [-0.4, 1.3] בקבוצת האינבו, p=0.067).
אנליזת משוואות אומדן כלליות (GEE, generalized estimating equations) הראתה כי יחס הסיכויים להתקדמות אנתסיופיטים בקבוצת הטיפול עם סקוקינומאב היה 0.264 (רווח בר-סמך 95%: 0.080-0.878, p=0.030), בעוד שיחס הסיכויים לריפוי חלקי של שחיקות היה 2.882 (רווח בר-סמך של 95%: 1.130-7.349, p=0.027).
החוקרים מסכמים כי סקוקינומאב הדגימה יתרון פוטנציאלי בקידום תיקון שחיקה חלקי ובמניעת התקדמות אנתסיופיטים בדלקת מפרקים פסוריאטית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות